<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' בחקותי</h1>
<h2>דף סב.</h2>
והזהיר הקב"ה את ישראל שכל מי שנודר על עצמו נדר חייב לשלם. שכך כתיב בפרשה זאת [ויקרא כ"ז] דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש כי יפליא נדר. ותינוק או תינוקת שנדרו נדר על עצמן או שהקדישו אם מלאו שתים עשרה שנה ונכנס יום אחד משלש עשרה (ותינוק אם מלאו לו שלש עשרה שנה ונכנס יום אחד מארבע עשרה) [ותינוקת אם מלאו לה י"א שנה ויום אחד מי"ב] בודקין אותם. אם אמרו יודעין אנו לשם מי הקדשנו ולשם מי נדרנו נדריהם נדר והקדישן הקדש. שכך שנינו [נדה מ"ה ע"ב] בת אחת עשרה ויום אחד נדריה (קיימין) [נבדקין]. קודם הזמן הזה אע"פ שאמרו יודעין אנו למי (מברכין) [נדרנו] אין נדריהן נדר. בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה (נבדקין) [קיימין]. ובודקין כל [שתים עשרה. בן שתים עשרה שנה ויום אחד נדריו נבדקין. בן] י"ג שנה ויום אחד נדריו קיימין. [ובודקין כל שלש עשרה]. אחר הזמן הזה אע"פ שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו נדריהן נדרים והקדשן הקדש. ומנין שתינוקת בת י"ב שנה ויום אחד ותינוק בן י"ג שנה ויום אחד נדריהן נבדקין שנאמר כי יפליא לרבות מופלא סמוך לאיש. ומנין שלאחר הזמן הזה אע"פ שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו נדריהן נדר והקדשן הקדש. שכך שנו חכמים בתוספתא [שם מ"ו ע"א]. איש כי יפליא [במדבר ו'] מה ת"ל איש להביא בן י"ג שנה ויום אחד אע"פ שא"י בהפלאה נדריהן נדר.
